כיצד ישראל מרמה את יזמיה

פרופ’ שלמה מי-טל

הכותב הוא חוקר בכיר במוסד שמואל נאמן, מומחה ביזמות


כואב לראות איך ישראל בעצם מרמה את יזמיה. משתמשת בצמד המילים “אומת סטרטאפ” בעוד שבפועל, אין מאחוריו הרבה כלכלה.

מדינת ישראל זה מכבר רכשה לעצמה את התואר אומת הסטארט-אפ, כך לפחות מעידים הסקרים והמחקרים למיניהם, אלא שלמעשה בשורה התחתונה אין שורת רווח לכל אומת הסטארטאפים הזו. ע”פ “GEM – Global Entrepreneurship Monitor”, ארגון בינ”ל הסוקר יזמות, המנתח מדי שנה 54 מדינות, ישראל מדורגת במקום הראשון מתוך 65 מדינות מתקדמות במדד ה-“נורמות התרבותיות והחברתיות” המניעות יזמות, הרבה לפני מדינות כמו ארצות הברית ואסטוניה. כל ישראלי שלישי מתכוון לפתוח עסק בשלוש השנים הקרובות. זה הערך הגבוה ביותר בהשוואה למדינות אחרות.

נתונים אלה דומים לממצאים בסקר של מוסד שמואל נאמן בו כל בוגר טכניון רביעי הוא יזם בסטארט-אפ, ובוגרת מתוך שבע. בשנת 2016 היו 4,362 חברות סטארט-אפ פעילות, לא כולל ” pre-seed” (כלומר, ללא מימון ראשוני). זהו אוצר לאומי רב-ערך. אלא שהנתון הזה לא באמת מניב ערך, כי הרוב המכריע של עסקים חדשים אלה לא ישרדו את 42 החודשים הראשונים. על פי IVC ו-ReversExit, כ-96% מכל 10,000 חברות הזנק שנוסדו בין השנים 1997 ו-2014 לא הצליחו – נכשלו או נשארו רדומות.

וכאן אזהרת הרווח הראשונה: מדדים רבים מעידים כי ישראל מאבדת את מעמדה כ”אומת הסטארט-אפ”. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במהלך השנים 2014-16 הפער בין סטארט-אפים חדשים שנפתחו לסטארט-אפים שנסגרו הצטמצם בצורה משמעותית. בשנים 2016-2014 חלה ירידה שנתית ממוצעת של 29% במאזן הפתיחות והסגירות של סטארט-אפים. בהשוואה לשנים 2013-2011 בהן הייתה עלייה שנתית ממוצעת של 12%. הסיבה? בעיקר, פחות סטארט-אפים נולדים.

פירוש הדבר הוא כי לישראל יש תרבות חזקה של יזמות, אך היא לא מעניקה ליזמים הצעירים את התמיכה והכלים הנדרשים להם להצליח. יוצא מכך שאנחנו מרמים את הצעירים שלנו. בנינו תרבות של יזמות וסטארט-אפים ובאותו הזמן, תרבות של “חרטא” – של בלבול לא מאורגן. אבסורד גדול יותר הוא שהמדינה מתכחשת לכישלון הזה ואינה מתמודדת איתו.

מדוע הרוב המכריע של הסטארט-אפים נכשל? מה לקוי אצלנו?

חינוך ליזמות בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות ובמכללות אינו מספיק – ישראל מדורגת רק במקום 32 מתוך 54 מדינות (לפי GEM). המחקר שלנו על בוגרי הטכניון, מצא כי למחצית מאלו שהיו שותפים בהקמת סטארט-אפים לא השתתפו באף קורס או פעילויות בנושא יזמות במהלך לימודיהם באוניברסיטה, כך שהם נעדרים בכלים ניהוליים.

ממשלה: ביורוקרטיה, מסים ותמיכה – כולם לוקים בחסר, ישראל מדורגת במקומות 38 ל -49 מתוך 54 מדינות במדדים הרלוונטיים, קרוב מאוד לתחתית הרשימה.

השוק המקומי של ישראל רחוק מלהיות תומך בסטארט-אפים. ישראל מדורגת במקום 41 ו-46 מתוך 54 מדינות. זה נכון, כמעט כל סטארט-אפ חייב להיות “גלובלי” מהיום הראשון כאשר מטרתו היא יצוא – אבל שוק מקומי דינאמי תחרותי ופתוח ייתן לסטארט-אפים הזדמנות להתנסות.

האם נכון מוסרית לבנות תרבות שמניעה יזמות מבלי לתת ליזמים את הכלים המרכזיים ואת המערכת התומכת שהם צריכים לקבל כדי להצליח? האם שיעור כישלון של 96% נחוץ באמת? אבסורד גדול יותר הוא שאנחנו משתמשים בהטפה לכישלון כביטוי להצלחה. לא מעט משקיעים טוענים שהיו רוצים סטארט אפיסטים שנכשלו בתירוץ די פאתטי שהם התנסו. שיעור הכישלון האסטרונומי של סטארט-אפים מצריך קצת חשבון נפש עמוק יותר – למה רוב סטארט-אפים נכשלים? מה ניתן לעשות על מנת לשפר את הסיכויים? כי 96% כישלון, הוא לא חלק מהמשוואה.

ישראל היא לא רק אומת סטארט-אפ, אלא גם אומת כישלון. הממשלה, האקדמיה והעסקים חייבים להתאחד כדי להתמודד עם הבעיה. אחרת, אנחנו בוגדים ומרמים את היזמים המוכשרים שלנו.

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s